כל האמנות והעולם הפנימי שלנו נשען על חוויה שלנו של היבטים שונים של המציאות: לכן אין אמנות בלי ריאליזם כלשהו.
סגנונות שונים הם דרך לבטא היבט מסוים של המציאות דרך פילטר אנושי כלשהו. בואו נסתכל על כמה דוגמאות כדי לראות איך סגנונות שונים משתמשים בריאליזם בצורה שונה. למשל, בציור הזה, החיבור וההשלמה של ניגודים הוא הנושא. ניגודיות בין בהיר לכהה, בין קר לחם. שני ההפכים משלימים זה את זה. הרעיון הוא פשוט והוא מבוטא היטב ע”י סגנון פשוט, סימטרי וגרפי, שממקד את הצופה ברעיון המרכזי. הציור משתמש בהיבטים מסוימים של ריאליזם: הצורה של הגוף האנושי, הצורה של השמש, הירח והכוכבים, הפשטה של התנועה של הבדים. בציור יש יותר אלמנטים מסוגננים מאשר ריאליסטיים, ועם זאת, בלי הריאליזם הציור לא היה שלם. אם הגבר והאישה היו נראים כמו ציור של ילד בן 4, למשל, הקונספט עדיין היה מקסים אבל הביצוע לוקה בחסר.
בציור הזה שוב יש לנו שתי דמויות, אבל הפעם הריאליזם קצת יותר ריאליסטי. לדמויות ולרקע יש מאפיינים תלת מימדייים, לאישה מצוירים יותר שרירים ואנטומיה ריאליסטית, ויש אינדיקציה קלה לאור ולצל. אבל הציור עדיין מעוצב לפי צורות, העצים ושאר האלמנטים ברקע מוצגים כטקסטורה. אם הרקע היה יותר אקראי ומלא בפרטים (ריאליסטי), הוא היה מושך יותר מדי תשומת לב והורס את הדרמה.
עכשיו בואו ניקח את זה צעד אחד קדימה, לריאליזם שמתאר תלת מימד מלא, כולל נואנסים של דרגות כהות. אפילו פה, היבטים מסוימים של המציאות מפושטים ומתוכננים על מנת להבליט את הדמויות בצורה הטובה ביותר לסיפור. כי אמנות היא לא העתק של מציאות אקראית, אלא היא משתמשת במציאות כדי לספר סיפור או להעביר מסר כלשהו.
אז מה המסקנה מכל זה? קודם כל, שאין נוסחה אחת “נכונה” לכמה תלת מימד וכמה נואנסים צריך לכלול בכל ציור. לכל נושא וכל סגנון יש את הקסם שלו.
יצירה דורשת אומץ – לשים את ההעדפות והסגנון האישי על הדף, לתת ביטוי מוחשי לנשמה, לחשוף את עצמך לאהבה, הבנה עמוקה, או ביקורת, הצלחה או כישלון – הם לא דברים קלים.
אמנות היא קודם כל בראש ובראשונה אמצעי תקשורת, דרך לספר סיפורים, להעביר מסר משמעותי כלשהו שמקנה ערך לחיים. ריאליזם הוא כלי בידי האמן, ולא מבחן שצריך לעבור.
ריאליזם הוא כלי לביטוי אמנותי, ויכול לתת לנו עושר פרטים מהנה ומרשים שסוחף אותנו לתוך ההרגשה המיוחדת שביצירה. אבל ריאליזם גם יכול להיות דרך להסתתר מפני פגיעות, עשיית “שגיאות”, ומפני חשיפה ודחיה. למה? כי ע”י כלילת כל היבט של המציאות בציור, אנחנו נמנעים מלהביע הצהרה אישית כלשהי. למעשה אנחנו מעבירים את האחריות לטיב היצירה לרפרנס או אותו חפץ במציאות שאותו ציירנו. אם רק נצייר אותו בדיוק כמו שהוא, אף אחד לא יוכל לומר שעשינו שגיאה. ולפחות מובטח לנו שאחרים יעריכו את הדיוק והריאליזם בציור, גם אם לא יראו את ההשראה או החוויה שרצינו להעביר. וזה יכול להיות מקום מאד בטוח מבחינה רגשית ליצור ממנו. אבל מה אם מקור ההשראה ליצירה הוא בדיוק עושר הפרטים עד לפיקסל הכי קטן? וובכן, כן, זה גם אפשרות שיכולה לעבוד, כשזה אכן מקור ההשראה, וכשהמסר בציור עדיין מועבר ולא טובע בכאוס.
אז מה הסיפור עם ריאליזם? זה לא טוב, זה לא רע – אז מה? מה אני מנסה להגיד פה? אני מנסה להראות שבאמנות יש חופש יצירה עצום. ועיקר הצורך כדי ליצור אמנות טובה הוא לאמץ ביטחון בביטוי עצמי, וענווה והנאה בתהליך הלמידה.
מנטליות שבה האמן הוא עבד של הרפרנס, לעומת מנטליות שבה האמן הוא אדון היצירה, הן שתי צורות הווויה שונות לחלוטין.
אז למה יש לנו יחס כל כך מורכב, כאמנים, עם ריאליזם? למה לפעמים מרגיש לנו שהציור מצליח או נכשל לפי מידת הריאליזם שלו?
וובכן יש לשאלה הזו כמה פנים. כשריאליזם מסוג מסוים הוא מיומנות שרוצים לרכוש, זה כן מציב קריטריונים אובייקטיביים לגבי מה נכון או שגוי. תהליך הלמידה יכול להרגיש מייגע, כמו כיתה א’, או כמו מסע מאתגר ומהנה. מאחורינו 12 שנות בית ספר עם מבחנים שאולי הוציאו מאיתנו את חדוות הלמידה. זו כבר שאלה פסיכולוגית שמעמתת אותנו עם היבטים מאד אישיים של עצמנו.
מצד שני יש את העולם החיצוני שלפעמים מבלבל אמנות עם מדע. הרבה מורים מתייחסים לציור כמסע לשיחזור מציאות מדויק – החל מהצורות ועד לדרגות הכהות והצבעים. ובמקומות מסוימים לוקחים ריאליזם כקריטריון היחידי להצלחה או לכישלון של ציור – וזה עשוי לקבע את החשיבה של האמן. אז לא, אני לא אומרת שריאליזם הוא רע. אני לא אומרת שריאליזם הוא טוב. לפעמים צריך לדעת לשחרר את הצורך בתשובות פשוטות כאלה כדי להבין מסר מסוים על כל הנואנסים שבו. יש ידע, ויש בחירה, והם מצריכים סלקטיביות וביטוי אישי כמו גם את הצורך בידע וכלים שדורשים השקעה, ניסיון ולמידה.
חשוב תמיד לבוא לאמנות ממקום של היכרות עם עצמך – מה אתה באמת מרגיש? מה אתה רוצה ליצור? מה בוער בך להעביר לאחרים כדי שייראו את היופי או החשיבות של משהו כמו שאתה מרגיש אותו? זה לב הדבר של מה זה להיות אמן. מתוך זה צריכות לבוא שאר הבחירות.
